פיבראטים הינם נגזרות של חומצה פיברית, שיש להם פוטנציאל השפעה על פרופיל השומנים המלא - כלומר, הורדה של טריגליצרידים, העלאת כולסטרול HDL וכן הפחתה מתונה של כולסטרול רע, LDL. השימוש בפיבראטים להפחתת התמותה והסיכון של מחלות לב, נבדק במחקרים שונים שהצביעו בחלקם על ירידה כללית בסיכוני תמותה ממחלות לב כליליות (כך למשל מחקר הלב של הלסינקי). השימוש בפיבראטים החל לפני עשרות שנים, אך במשך זמן רב מנגנון הפעולה שלהם בהפחתת ליפידים ושינוי רמות הכולסטרול, לא היה ברור. היום ידוע כי הפיבראטים מפעילים גורם שיעתוק בתא הקשור לויסות מטבוליזם של שומנים באיברים שונים בגוף, באופן שמסייע בהורדה של רמות השומנים.

ככלל, פיבראטים משמשים בעיקר לטיפול ברמות גבוהות מאוד של ליפידים (500 מ"ג לדציליטר), והם יכולים להביא לירידה של 30%-50% לערך ברמות השומנים בדם. בה בעת, לפיבראטים נודעת השפעה מתונה על ערכי ה - LDL, וה - VLDL וכן יש להם יכולת להעלות את רמות הכולסטרול הטוב, ה - HDL, בכ - 15%-20% (אף שבמקרים מסויימים של מטופלים בעלי רמות נמוכות מאוד של כולסטרול טוב, ורמות טריגליצרידים גבוהות, פיראטים יכולים לסייע בהעלאת ה - HDL בשיעור גבוה יותר).

לאור תכונותיהם אלו, הפיבראטים אינם הבחירה המועדפת בדרך כלל לטיפול תרופתי בכולסטרול גבוה ברמות של LDL הבהובות מ - 130, אלא להפחתת רמות שומנים בדם, טיפול ברמות כולסטרול נמוכות יותר או בשילוב עם תרופות נוספות להורדת כולסטרול, בקרב מטופלים מסויימים ותחת מעקב זהיר. כן יש רבים שמעדיפים במקרים מסויימים להתחיל עם חלופות טבעיות לפני שימוש בפיבראטים, במיוחד כאשר רמות הכולסטרול ההתחלתי גבוליות או גם בשילוב עם תרופות אחרות.

פיבראטים, הניתנים תחת מרשם רופא, אינם מתאימים לאלו הסובלים מבעיות רפואיות מסויימות (ביניהן בין היתר - אי תפקוד של הכליה, בעיות תפקוד כבד וכיו"ב) לנשים בהריון, נשים מניקות ועוד, על כן, יש לפרט בפני הרופא המטפל היסטוריה רפואית ומצב רפואי עדכני טרם רישום פיבראטים. כמו כן, מתן של פיבראטים מסויימים יחד עם סטטינים (המשמשים להורדת כולסטרול) עלול להגביר סיכון לרגישויות שונות ותופעות לוואי מסוכנות כגון נזק לשרירים ולעתים נדרש להמנע משילוב תרופות אלו.

הסיכונים ותופעות הלואי הנקשרים בשמוש בפיבראטים, הינם בעיקר כאבי שרירים, הגברת ייצור אבני מרה, הגברת פעילות של נוגדי קרישה והפרעות תפקוד של הכבד. למרות שכלל, מדובר בסיכונים שאינם נפוצים במיוחד, הרי שבדומה לטיפולים תרופתיים אחרים (למשל באמצעות סטטינים), אין תמימות דעים באשר למידת הבטיחות של שימוש בפיבראטים לאורך זמן ויכלותם להפחית את שיעור התמותה ממחלות לב (יצוין עם זאת כי פיבראטים ניתנים לצורך הפחתת כולסטרול עוד משנות ה - 60, ולא נקשרת להן השפעה שלילית ארוכת טווח). לאור זאת, הדיעה הרווחת היא כי יש ליתן פיבראטים לאוכלוסיות המתאימות ביותר לתרופות אלו ובהן אלו הסובלים מעודף שומנים בדם. אחרים סבורים כי לפני התחלת טיפול בפיבראטים, כדאי לבחון גם חלופות טבעיות אחרות.

שני סוגי הפיבראטים הנפוצים בישראל הינם סיפרופיבראט (ליפנור) ובזפיבראט (נורליפ, בזהליפ). המינון המקובל של בזפיבראט הינו 200 מ"ג פעמיים ביום או טבליה אחת לשחרור מושהה של 400 מ"ג. המינון המקובל של ליפנור הינו 100 מ"ג פעם ביום, כאשר המינון המקסימלי הינו 200 מ"ג ליום.

כמו כן קיימים פיבראטים נוספים, ובהם : גמפיברוזיל,לופיד, פנופיבראט וקלופיבראט, הניתנים במינונים משתנים אשר עשויים אף להגיע לכדי 1000 מ"ג ביום (גמפיברוזיל ולופיד במינונים של 600 מ"ג). חלק מהפיבראטים אינם בשימוש בישראל, למרות שיעילותם בהפחתת רמות כולסטרול רע, הינה משמעותית יותר ביחס למטופלים שונים.